יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

מאב לאלול, מהקיץ לסתו


* טל תורה באירוע ט' באב בבית יהודית (מרכז תרבות עמים ונוער)

ליל תשעה באב. הצום התחיל לפני זמן לא רב. עוד לא מרגישים רעב או צמא, יש כוחות, ומשב הרוח הירושלמית הנעימה רק מוסיף לאווירה הטובה. אני נכנסת למתחם המנהל הקהילתי ('מרכז תרבות עמים'), הדשא מלא אנשים, נשים וטף, כולם מכוונים אל הבמה העומדת בקצה הדשא. מעת לעת אני מזהה בקהל פנים מוכרות, אב או אם של תלמידה לשעבר בטל תורה, מתחילה להתמקם ולהרגיש בבית. על הבמה דוברים רבים ושונים, נשים וגברים מתחומי עשיה, חברה, רוח ותרבות שונים, שהמשותף לכולם הוא הפעילות במרחב השכונתי והאזורי שלנו, ועוד יותר, הקריאה המשותפת (למרות שיש לה גוונים לא מעטים) - לצדק, לתיקון, לזהות, ללימוד ולבירור של יחד. די מרגש לראות ולשמוע את זה. להיות חלק מזה. משמח ונותן תקווה. מחזק. גם די מרשים, לאור העובדה שלכל דובר/ת ישנן רק 5 דקות לפרוס את משנתו.

לצד התקווה והשמחה שהדברים הנאמרים מעלים בי, הם מעלים גם אי נוחות. הדוברים מעלים שאלות נוקבות ולא מעט 'כאבי בטן' על העוול החברתי הטעון תיקון, על הפגמים והחסרונות, שמונעים מאתנו כחברה להיות במקום טוב יותר, קרוב יותר ל'בנין בית המקדש'. הרבה מהדוברים מדברים על האחריות האישית של כל אחד ואחת מאתנו להכיר את הבעיות בתחומים השונים – ומתוך כך – לפעול ולתקן , לקום ולעשות, לא להישאר אדישים ולא מעורבים. אני שומעת, וזה מהדהד לי את קבוצת 'נוער נותן' המתחדשת בטל תורה, שתתחיל לפעול בע"ה בקרוב (ופתוחה למצטרפות חדשות!), שהרי החינוך למעורבות ואכפתיות ראוי שיתחיל כמה שיותר מוקדם.

אחרון הדוברים מסיים את דבריו, ושייקה, מנהל המינהל עולה לסכם. השעה כבר 22:30, ועוברים לשלב הבא של הערב. מעגלי לימוד ושיח. כעת נעבור מהפורום הגדול והרב של כמה מאות אנשים (לפחות!) לפורום אינטימי יותר של כמה עשרות, שיאפשר למי שעד כה היה קהל מקשיב, שיחה וביטוי גדולים יותר. הנושאים מרתקים וקשה לבחור לאיזה מעגל להצטרף. (מזל שאני מעבירה מעגל אחד, זה חוסך ממני את ההתלבטות..). אנשים מתיישבים ואנחנו מתחילים.

'מהמשכן לשכינה, כיצד טראומה היסטורית יוצרת פתח לתרגום תרבותי מחודש'. מה עומד מאחורי הכותרת המסקרנת? איך השכינה היא תרגום חדש למשכן, ומה קורה לה לאחר החורבן?? כיצד המדרש, המהוסס בתחילתו והנחרץ בסופו, עוזרים לעם ישראל הגולה לעבור את 2000 השנה הבאות?? ואולי הכי חשוב – איך כל זה ממשיך וקורה כאן ועכשיו? מה התרגום שלנו לפסוקים ולדרשות העתיקות? איך הם משנים ומשפיעים על המציאות הרוחנית, התרבותית, החברתית ואפילו הפוליטית שלנו??

כל זה נדון ומדובר במעגל שלנו. השיח מתעורר ומתגבר. נשזר ומתעלה. החברותא נוצרת.

אנו נכנסים לעובי הקורה ורואים כיצד חל שינוי בשימוש הלשוני בשורש 'ש.כ.ן'. החל בפסוקים, בהם מופיע הפועל 'לשכון' אל עבר המדרשים בהם מתחדש שם העצם – 'שכינה'. שינוי לשוני זה משקף שינוי תודעתי גדול, המאפשר לעם ישראל הגולה לאחר החורבן להישאר קשור לארצו, ובעיקר לאלוהיו, כמאמרו של ר' עקיבא: "בכל מקום שגלו ישראל, כביכול גלתה שכינה עמהם ... וכשעתידים לחזור כביכול שכינה חוזרת עמהן שנאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך" - אינו אומר 'והשיב' אלא 'ושב' ". המדרשים מתארים באופן שירי ומרגש את נדודי השכינה ואת מסעותיה, וכך משחררים אותנו מהתלות במקום, ומאפשרים המשך תודעה והזדהות יהודית גם בגלות. אנו נדרשים גם לשאלה מה בין משכן שבאוהל (במדבר) למקדש קבע (בירושלים), ואגב כך קוראים על תכונות מנהיגות הצדק של דוד, הוגה בניית מקדש הקבע (שמואל ב', ז'): "היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך מוציא הבחורים שיהיו אוכלים עשב הקשה. אמר הקב"ה: מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי". כזכור, ט' באב חל השנה בעיצומה של 'מחאת האוהלים', ואי אפשר שלא לשמוע את הדי הדיון הציבורי על צדק חלוקתי וכדו' בתוך דפי המדרש.

הדיון הער ממשיך אל תוך הלילה, ואנו נפרדים בסיומו אחרי חצות.

זו היתה חוויית הקיץ שלי, הימים האחרונים בטל תורה, רגע לפני היציאה לחופש. נשארתי עם טעם טוב. כעת, עם אווירת החידוש של תחילת השנה, ילקוטים, כתה חדשה או ישנה, שגרה מתחדשת, געגועים לחופשה לצד שמחה על המפגש המחודש. הנה אנחנו כאן בתחילת חודש אלול. הסתו כבר באויר. הרוח מתגברת (לצד חמסינים בלתי נמנעים..). או-טו-טו חגים.

אנחנו מקווים ומאחלים שהשנה הזו תביא אתה הרבה עשיה, חידוש, ברכה וטוב. לכל תלמיד ותלמידה, לכל משפחה ולכל שמחה משפחתית שאנו, צוות טל תורה זוכים ללוות ולסייע לה.

המפגש אתכם מפרה ומאתגר אותנו. אנו אוהבים אותו ומחכים לו.

השנה אנו מקווים לפגוש אתכם גם דרך המדיה הזו של הבלוג. בנוסף לדף הפייסבוק שלנו שנכנס לתנועה ומתחיל להתעדכן, למסור חדשות ולקבל את תגובותיכם, הערותיכם והארותיכם.

אתם תהיו לנו אורחים קרואים ומשמחים בשני המדיומים האלו. בתגובות שתכתבו, בהפצה והרחבת מעגלי החברים, וגם בשיתוף בחוויות שלכם מהלימוד בטל תורה – נשמח לתת לכם מקום וקול בבלוג המתחדש. שלחו אלינו את הדברים (למייל - taltorah@gmail.com או ישירות בתגובה לבלוג ולפייסבוק) והם ימצאו את דרכם לקהילת טל תורה כולה!

גם האתר שלנו עובר כעת רענון וחידוש, ובקרוב יעלה לאויר האתר המחודש – www.taltorah.org מוזמנים לבקר אותנו גם שם!

בברכת התחלות טובות ושנה מבורכת,

אלישבע בולג

טל תורה

יום שני, 24 בינואר 2011

להתבגר ולהתחבר: העצמה נשית לבנות בגיל ההתבגרות- סדנה ייחודית המשלבת לימוד טקסטים יהודיים ואומנויות לחימה

בגיל ההתבגרות, המתבגרות הצעירות עסוקות בשאלות הנובעות מהשינויים בגוף, בנפש וברוח. הן מתחילות להרחיב את תפיסת הזהות העצמית, מגלות רגשות מעורבים ביחס לגוף המשתנה במהירות ולעיתים מבולבלות בנוגע לדימוי העצמי וכיצד להתמודד עם לחץ חברתי. חוש אחריות הולכת וגוברת כלפי המשפחה והחברה מוביל אותן לרצון לעצב את עולמן הרוחני והדתי. בנוסף, עולות דאגות חדשות לבטחון האישי ככל שעצמאותה של הבת הולכת וגוברת.

שאלות העוסקות בשינויים הגופניים כגון תחילתו של המחזור החודשי ותדמית גוף המשתנה, מקבלות מענה מאנשי צוות במערכת החינוך הפורמלית ולעיתים גם בתוך המשפחה, אולם, לעיתים קרובות, הנערה הצעירה נשארת לבדה בבואה להתמודד עם הרבה תהיות ומבוכות כתוצאה משינוי אדיר זה שחל בגופה ובנפשה.

הצורך להשתייך לקבוצה ולהיות כמו חבריה חזק מאוד בגיל הזה. לעיתים קרובות רצונה של הבת להשתייך לקליקה מסויימת בבית הספר ולא להיות "השונה", יכול להוביל לשיח לא בריא בתוך הקבוצה ולהותיר את הבת חשופה לבריונות מילולית ואף פיזית בתוך או מחוץ לקבוצה. יתרה מכך, בתקופה הפגיעה הזו, אפילו בבית,תוך כדי הגלישה באינטרנט, הבת עלולה להחשף לא רק למידע רב שאיננו מבוסס על התהליכים בגיל ההתבגרות אלא גם לתכנים שאינם מתאימים ואף לדמויות שונות שיכולות לסכן את שלומן כשהן עוסקות בחיפוש הזהות והקול הפנימי שלהן.

מבחינה רוחנית, לבת הדתית וגם לבת שאינה מגיעה מרקע שומר מצוות ישנן שאלות בנוגע לביטוי העצמי, צניעות, לבוש ומערכות היחסים עם בני המין השני – שאלות הדורשות מענה אמפתי שאיננו ביקורתי – מענה אמין ומכיל. הבת גם תוהה פעמים רבות על משמעות חייה ותפקידה בבניית חברה מתוקנת. היא צריכה חזון וקווים מנחים שיסייעו לה לעצב את דרכה.
כיצד ניתן לתת לבנותינו כלים להתמודד עם המציאות המשתנה בסביבתן ובתוכן?

בבית מדרש טל תורה, המתמקד בלימוד סביב מעגל החיים, פותחה סדנה לנערות שנותנת מענה לאתגרים הללו. במפגש קבוצתי אינטימי המונחה ע"י אשת מקצוע, פותחים את הסדנה בשיטת "תיבת השאלות" והבנות רושמות שאלות אנונימיות בנושאי גיל ההתבגרות. השאלות שעולות בדרך כלל כוללות תכנים כגון השינויים הפיזיים שהן עוברות, המחזור החודשי, יחס היהדות לגוף האישה, דימוי עצמי, לחץ חברתי ועצמאות. תוך כיבוד פרטיותן, הבנות מקבלות לגיטימציה לדבר על כל נושא ורואות שהסוגיות שהעסיקו אותן העסיקו נשים יהודיות לכל אורך הדורות.

לאחרונה נוצר שיתוף פעולה מעניין בין "טל תורה" ו"אל הלב"- עמותה להעצמה נשית דרך אומנויות לחימה. עמותת "אל הלב" פועלת מאז 2003 להעצמת נשים ולמען השגת שינוי חברתי בכל הנוגע לצמצום האלימות כלפי האוכלוסיות החשופות לה ביותר: נשים, נערות, קשישים, ילדים ובעלי צרכים מיוחדים באמצעות לימודי הגנה עצמית, בטיחות אישית ואומנויות לחימה בגישה הוליסטית ייחודית.

על ידי חיזוק הביטחון האישי, הגברת האסרטיביות והגנה עצמית לנשים ונערות, שמטרתן להעניק מגוון כלים פיזיים ומנטאליים להימנעות ממצבים בלתי רצויים. השעורים מתמקדים בשמירה על גבולות פיזיים ונפשיים בריאים, מניעת תקיפה מינית ואלימות.
שילוב מרתק זה בין שני עולמות תוכן החוברים יחדיו, לימוד טקסטים יהודיים ותרגול אומנויות לחימה, מעניק מענה שלם ורב ממדי ללבטים ולהתמודדויות הייחודיות לגיל זה. לבת ניתנת הזדמנות לבנות תחושת בטחון בעצמה ולהעצים את האמונה שלה בידע וביכולת האישיים שלה.

אין ספק כי הסדנא המשולבת היא כלי חשוב במסע אל ההתבגרות ואל העצמי. אמהות כינו את הסדנא "מתנה לבתי ולי" . בבואנו להכין את בנותינו לחיים האמיתיים שם בחוץ , סדנת "להתבגר ולהתחבר" נותנת כלים אמיתיים וחזקים לבנות בגיל ההתבגרות.


טל תורה, עמק רפאים 43, ירושלים, 02-5665403, www.taltorah.org, taltorah@gmail.com
אל הלב, פועלי צדק 2, ירושלים, 02-6781764 elhalev@elhalev.org www.elhalev.org

יום שני, 25 בינואר 2010

ערב לימוד לאבות ובנים בנושא טלית ותפילין


ערב טלית ותפילין לאבות ובנים/ ענבל פרוינד- נוביק

שלום שלום!

השעה מאוחרת (כבר כמעט 20:00 בערב) ואני יושבת בטל תורה ומסתכלת מהצד על חבורה של אבות ובנים הלומדים ביחד על משמעות הטלית והתפילין ותוך כדי כך מתכוננים ביחד לחוויה החשובה של הגיל הזה - בר המצווה.
דוד לסטר, המורה של השיעור עובר מחברותא לחברותא ומסביר את המקורות הקשורים ללימוד. בין החברותות, אב ובנו שבשבת הקרובה יחגגו את בר המצווה ביחד. ההתרגשות בשיאה לקראת הטקס, האורחים והקריאה בתורה. נראה לי שזה בדיוק העיתוי הנכון בשביל להיכנס חזרה פנימה לקשר שבין אב ובנו ולבחון קצת כיצד הדברים עוברים מדור לדור.

אבות ובנים למדו יחדיו לכל אורך שנות ההיסטוריה היהודית כיצד הופך ילד לאיש, מהם הזכויות והחובות במעבר הזה ומהן המשמעויות המתלוות אליהם. לפעמים האבות מחמת עיסוקיהם הרבים או חוסר ידע העדיפו ומעדיפים גם היום לתגבר את הלימוד בסיועו של מלמד מיומן שיודע להנחיל את רזי הקריאה בתורה לתלמידיו ולהכינם למעמד קריאת התורה בפעם הראשונה בחייהם. המורה המשמש כשלוחם של ההורים מלווה את הבן בתהליך זה ולעיתים מופקד הבן במערכת חינוך כללית שאמונה על הנחלת הלימוד, אבל בראש ובראשונה הקשר בין האב ובנו הוא הבסיס ללימוד. הדוגמא האישית והקשר כפשוטו הם האלמנט החזק בתהליך המעבר מילדות לבגרות. הלימוד לבר המצווה- לקראת הקריאה בתורה ואמירת הדרשה בפומבי הם כלים נהדרים ליצירת הזדמנויות למפגשים בעלי משמעות בין האב ובנו וללימוד שעיקרו מעשה ודוגמא אישית של האב.

נראה לי שמורה טוב (כמו דוד לסטר שמנחה את הלימוד הערב ברגישות רבה ) יודע גם להנחיל את תוכן הלימוד לתלמיד אבל גם להדגיש שוב פעם חזור והדגש את הקשר בין האב לבין בנו, קשר שבא לידי ביטוי גם ברגעי בר המצווה הפומביים והמרגשים אבל גם בחיי היום יום ובצעדים הקטנים והאינטימיים שאנו עושים עם ילדינו בעודם גדלים והופכים לאנשים.