ערב טלית ותפילין לאבות ובנים/ ענבל פרוינד- נוביק
שלום שלום!
השעה מאוחרת (כבר כמעט 20:00 בערב) ואני יושבת בטל תורה ומסתכלת מהצד על חבורה של אבות ובנים הלומדים ביחד על משמעות הטלית והתפילין ותוך כדי כך מתכוננים ביחד לחוויה החשובה של הגיל הזה - בר המצווה.
דוד לסטר, המורה של השיעור עובר מחברותא לחברותא ומסביר את המקורות הקשורים ללימוד. בין החברותות, אב ובנו שבשבת הקרובה יחגגו את בר המצווה ביחד. ההתרגשות בשיאה לקראת הטקס, האורחים והקריאה בתורה. נראה לי שזה בדיוק העיתוי הנכון בשביל להיכנס חזרה פנימה לקשר שבין אב ובנו ולבחון קצת כיצד הדברים עוברים מדור לדור.
אבות ובנים למדו יחדיו לכל אורך שנות ההיסטוריה היהודית כיצד הופך ילד לאיש, מהם הזכויות והחובות במעבר הזה ומהן המשמעויות המתלוות אליהם. לפעמים האבות מחמת עיסוקיהם הרבים או חוסר ידע העדיפו ומעדיפים גם היום לתגבר את הלימוד בסיועו של מלמד מיומן שיודע להנחיל את רזי הקריאה בתורה לתלמידיו ולהכינם למעמד קריאת התורה בפעם הראשונה בחייהם. המורה המשמש כשלוחם של ההורים מלווה את הבן בתהליך זה ולעיתים מופקד הבן במערכת חינוך כללית שאמונה על הנחלת הלימוד, אבל בראש ובראשונה הקשר בין האב ובנו הוא הבסיס ללימוד. הדוגמא האישית והקשר כפשוטו הם האלמנט החזק בתהליך המעבר מילדות לבגרות. הלימוד לבר המצווה- לקראת הקריאה בתורה ואמירת הדרשה בפומבי הם כלים נהדרים ליצירת הזדמנויות למפגשים בעלי משמעות בין האב ובנו וללימוד שעיקרו מעשה ודוגמא אישית של האב.
נראה לי שמורה טוב (כמו דוד לסטר שמנחה את הלימוד הערב ברגישות רבה ) יודע גם להנחיל את תוכן הלימוד לתלמיד אבל גם להדגיש שוב פעם חזור והדגש את הקשר בין האב לבין בנו, קשר שבא לידי ביטוי גם ברגעי בר המצווה הפומביים והמרגשים אבל גם בחיי היום יום ובצעדים הקטנים והאינטימיים שאנו עושים עם ילדינו בעודם גדלים והופכים לאנשים.
